<h1>רבינו אברהם מן ההר — נדרים</h1>
<h2>דף כ:</h2>
[נדרים נ"ד ע"א] אוסר. דקסבר דלועין בכלל ירק. כן הדבר. שכך אומר השליח, ומזה תבין שהוא מין ירק, שהרי אינו משיב לא מצאתי אלא קטנית מפני שאינו ממין ירק. הלח. דלאו מין ירק הוא. מן ירק. וירק משמע ירק שדרכו לאכלו חי, ודלועין אינן נאכלין חיין, ואמאי אסר ר' עקיבא. בקדירה. שנותן טעם בתבשיל, כגון שומים ובצלים ולא דלועין. המתבשל. ודלועין נמי מתבשל בקדירה. ממליך. שנמלך בשולחו ואומר לא מצאתי אלא דלועין, תרצה מהם. רבנן סברי דלאו ממין דקאמר ליה הוא, דאי ממיניה הוא לא הוה צריך לאמלוכי אלא הוה מייתי ליה מיניה. ור' עקיבא סבר דמיניה הוא, דאי לאו מיניה הוא לא הוה שאיל ליה תרצה ממנו, אלא היה משיבו לא מצאתי כלום. שאינו לוקה. אע"ג דאמר ירק המתבשל בקדירה איסורא איכא מלקות דלא יחל ליכא. ואע"ג דקסבר ר' עקיבא דמין ירק הם, הני מילי למיקם באיסורא, אבל לא לקי, דהא לית ליה לשליח לאתויי מיניה בלא המלכה. מתניתין. דמעילה. מיניה הוא. וכבד בכלל בשר הוא, ונמצא שעשה שליחותו. ותנן ברישא דהאי מתניתין שליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל לא עשה שליחותו שליח מעל. צריך אמלוכי. שליח בבעל הבית, רוצה אתה שאתן להם כבד. וכיון שלא נמלך לא עשה שליחותו ושליח מעל אע"ג דהוי מין בשר. והואיל ואוקימנא למתניתין באומר המתבשל בקדירה, אפילו ר' עקיבא מודי שהנודר מן הירק מותר בדלועין, דירק משמע הנאכל חי. ואי אמר ירק הנאכל בקדירה דילמא ירק הנאכל בקדירה קאמר, ואם ביאר לנו שלשומים ובצלים כיון מותר בשאר. ואם סתם אסור בכל, דסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל.
[נדרים נ"ד ע"ב] בכל מיני בשר. פירש רבינו שלמה בין בהמה וחיה. וקרבים שלהם הוו מין בשר לדברי הכל דאית בהו שומן טפי מראש ורגלים והנך. קרבין לאו בשר. שמעתא אחריתי היא. אינן יפין לאכל כבשר, אע"ג דלענין נדרים הוו כבשר. ולא ידעתי מי לחצו לפרש כך. אלא הכי פירושה, בכל מיני בשר, בהמה וחיה. אבל קרבין, היינו קנה ולב, וכן הדין לכל הקרבין. עביד שליח. אם שלחו לקנות בשר אומר לו לא מצאתי אלא בשר עוף. הילכך מיניה הוא. בשר דגים נמי. יהא אסור, דהא כי לא משכח בשרא ממלך בדגים, שאומר לא מצאתי אלא דגים, [דדעתו עלי]הם כשנדר. דלא אכיל דגים. שקשין הם לו, וודאי לא כיון לאסור עליו בשר דגים, ואם [לא] נדר נמי לא יאכלם, שקשים הם לו. הילכך מותר בהם, ולא הוי נמי כסתם נדרים שיהיה צריך פירושו. דכי אמרינן סתם נדרים להחמיר, הני מילי במידי דחזי ליה, אבל מידי דלא חזי ליה מסתמא אמרינן דלא הוה דעתיה על מידי דלא חזי ליה. אי הכי בעופות נמי. יהא מותר, דעופות נמי קשים למי שהקיז דם, וודאי לא נדר אלא בבשר שדרכו לאכול עתה. דמסוכר. שהקיז דם. על ידי שליקה. יפין לו, ואינם קשים אלא צלוים, הילכך אף לעופות כיון. אבל דגים קשים הם אפילו שלוקים. דכייבין ליה עיניה. כשנדר. סוף אוכלא. סוף החולי יפין לו דגים, אבל בתחילת החולי קשים לו וודאי לא היה דעתו על בשר דגים. לפום האי סוגיא לא שנא עופות ולא שנא דגים הנודר מן הבשר אי דוכתא דממליך עלייהו שליח תרוייהו אסירי, והוא שלא הקיז דם כשנדר. אי דוכתא דלא ממליך עלייהו שליח תרוייהו שרו. והר"ם כתב בפרק ט' [ה"ו] דעופות אסורין בכל מקום ודגים אסורין בדוכתא דממליך עליה שליח. נראה שהבין הא דתנן בפרק כל הבשר הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים, במקום דלא ממליך שליח אדגים. ומדלא תני ומותר בעופות אלא משמע שאסור בהן, משמע דבכל דוכתא עופות אסירי, דוודאי ממליך עלייהו שליח. והוא הדין לקרבין ולכל מיני בשר. והאי דמותיב הכא מאי שנא בשר עוף, הכי פירושא במידי דשליח ממליך עליה, כלומר בכל מקום. דגים נמי אמאי תני להיתר כי לא משכח בשרא עביד שליח דממליך עליה, כלומר בקצת מקומות, ובאותו מקום שנמלך עליו הוה ליה למתני' לאסור, דאי בדוכתא דלא ממליך עליה קאמר פשיטא. ומשני דאפילו בדוכתא דממליך עליה שליח קאמר דמותר, כגון שהקיז דם [או בתחלת אוכלא דמשמע] בכל הבשר דר' עקיבא היא, דהא דתני ומותר בבשר דגים איירי בדוכתא דלא ממליך עליה שליח. והרי"ף פירשה התם דומיא דהכא שהקיז דם או בתחלת אוכלא. והכל עולה לטעם אחד. אבל למה שפירשנו מתבאר יותר דעופות בכל מקום אסורין. והלכה כר' עקיבא. ומסתברא דלא לקי, דהא עופות וקרבין קרי בגמרא מילתא דממליך עליה שליח, ומודי ר' עקיבא דלא לקי כדאמרינן לעיל גבי דלועין. אבל בבשר בהמה וחיה לקי. ויש בכאן סתירה בפירוש המשנה המועתק אצלינו שכתוב שם ר' עקיבא סבר כל מילי דממליך עליה שליח מיניה הוא, וחכמים חולקים עליו, והלכה כחכמים, עד כאן. ובפרק ט' [ה"ו] פסק כר' עקיבא. וכן הלכה דהא אמרינן [הכא] מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רשב"ג היא, אלמא יחיד פליג עליה ולא חכמים, וקיימא לן [עירובין מ"ו ע"ב] הלכה כר' עקיבא מחבירו. והלשון ראוי להיות ורשב"ג חולק עליו והלכה כר"ע.
